חומוס מבושל מתכון של בית

שימו לב. לתבשיל כזה, על כמות של קילו חומוס מושרה ללילה.

סה"כ זמן עבודה: נע בין 4-5 שעות. ולמה כל כך הרבה זמן? קיראו את התקציר..

תקציר:

אם יש תבשיל ביתי שאני אוהבת במיוחד. הוא תבשיל החומוס של אמא שלי. החומוס עצמו רך ונימוח. הרוטב עשיר וחריף, וזה יכול לבוא כתוספת לדג, בשר או אפילו לצד החלה. מבחינתי, לא משנה מה בא איתו, הוא. הכוכב של הארוחה. תנו לי כזה בכמות של דלי ואני מסודרת.

לפני שעזבתי את בית ילדותי ופרסתי כנפיי למחוזות חדשים עם בן הזוג שלי, לא ידעתי בישול מהו. עולם הבישול הגיע הרבה אחרי שנחתתי על הרגליים והתחלתי לבנות חיים חדשים. ולמה כך? כי אני בת יחידה. אז מה הקשר לבישול? זהו שאין. או לפחות לא היה בזמנו כנערה. כי מישו היה צריך למרק את הבית לא? אז כל שישי, אבא שלי היה על הקניות, אמי הבשלנית במטבח ואני זכיתי לתואר ליכלוכית. מה שכן, כשהגיע הזמן להכנת הקינוח, המטבח כולו היה לרשותי. ואז היינו מתחלפות. אני על הקינוח במטבח, אבא בשלב הזה כבר על הכורסא שלו קורא עיתון 7 ימים ואמא שלי עוברת על הבית. לא, לא עם הסמרטוט. עם האצבע.. כדי שחלילה לא ישעמם לי כשאסיים עם הקינוח... בכל מקרה, למה אני מספרת לכם את זה, כדי שתבינו עד כמה, לא היתה לי גישה ומכאן גם הבנה, אפילו בסיסית.. לעולם הבישול, כמה עד כמה? ברמה מסכנת חיים.

פילפלים שלא ניחרצו טרם הכנסתם לשמן הרותח והתפוצצו, מגבת מטבח שהונחה על הסיר כדי למנוע מהאדים לברוח, אבל בסוף לא מנעה כלום, גם לא את האש שהדליקה אותה.. אורז שהופרד רק חלקית ממי ההשריה והוכנס אל תוך סיר עם שמן רותחחח חצי מתכולת הסיר ניתזה לכל עבר ותודה לאל על רגליים זריזות שהניסו אותי על נפשי כמהירות האור... 20 אלף פעם שנחתכתי מסכין.. ועוד ועוד דוגמאות שקצר הדף מלהכיל...

אבל, במקום הראשון הבלתי מעורער, הכמעט תקרית שהיתה לי כנערה עם התבשיל הנוכחי, שאילולי אימי ההיסטרית היקרה וידי הרופסות.. היתי יכולה לחטוף כוויות בדרגה 8 וזה עוד במקרה הטוב...

יום שישי, אני חוזרת הביתה מהלימודים, גל של ריח בישולים פוגש אותי בדלת ומטריף לי תחושים ומוביל אותי אחריו למטבח. אמא שלי, בדיוק מתארגנת ומתמרקת לה בחדר לכבוד שבת המלכה ואני שגוועת ברעב לאוכל אותנטי אמיתי, מדלגת על הפסטה והשניצלים שמונחים בצד לצהריים, ומנצלת המומנטום כדי לגנוב קצת אוכל של ערב שישי, אשת חיל מהסירים. ואז אני קולטת את ה-סיר עם ה-תבשיל האהוב עלי מכל.

החומוסססס.

אמא שלי כמו תמיד, בישלה את החומוסים בסיר לחץ. כאמור לעיל, אני לא מבינה בבישול ובטח לא מבינה בסכנה שסיר לחץ עלול להוות, אם לא נשמעים להרואות, שאחת מהן היא: בשום פנים ואופן לא לפתוח את ידית הסיר כשהקיטור עובד ומשחרר אדי לחץ! אבל אני כן יודעת, שבזמן הזה, כשנשמע התסססס הזה+כיריים מכובות. זה סימן שהתבשיל מוכן ואפשר לאכול אותו. אז התחלתי לשחק עם ידית הנעילה מנסה בכל כוחי לפתוח אותה כשהקיטור בינתיים עוד עובד ומוציא אדים. לצערי (בזמנו כמובן..) לא הצלחתי לפתוח ושלא תיטעו, עקשנות יש לי ומלא, זה פשוט אמא שלי שהתערבה ועצרה אותי באמצע ו"הרסה" לי את התוכנית.

אני לא אשכח לעולםםםם את הצרחה וריצת האמוק שלה לכיווני, כשהיא קלטה אותי מרחוק מנסה להתאבד פחות או יותר.. על סיר של חומוס.. אני רק זוכרת שחדלתי ממעשיי והבטתי בה בהלם ובאימה, מנסה להבין את פשר ההיסטריה ולמרות שהכל נראה כשורה. היא היתה בטוחה שכבר חוללתי לסיר איזה נזק שמתממש להגיע ולהתפוצץ עלינו, היא פשוט תפסה אותי בגב החולצה, משכה אותי אחורה מהכיריים, סובבה אותי ודחפה אותי מהמטבח החוצה..

אז הבנתי מהר מאוד שאימי ההרואית, ככל הנראה הצילה את חיי. לימים לבוא, חטפתי חרדת סירים קלה לתקופה והיום תודה לאל, זה התנקז לסיר הספציפי הזה.

בקיצור. מה שזה אומר לגבי, זה שלעולם לא יכנס אלי לבית סיר שכזה. מה שזה אומר לגביכם, בחזרה לכותרת לעיל, זמן הבישול מתארך משמעותית. ומה שזה אומר לגבי התבשיל עצמו, שהוא הולך, לצאת, פגז!

כלים:

• כף מטבח סטנדרטית

• כפית מטבח סטנדרטית

• כוס מדידה

• סיר עמוק ורחב

מצרכים:

קילו חומוס גדול יבש מושרה ללילה עם

2 כפיות מחוקות של סודה לשתיה

3 בצלים גדולים

ראש שום

3 גמבות גדולות

3 פלפל שאטה גדול יבש או לחילופין, פילפל צ'ילי טרי

2 כפות גדושות פפריקה מתוקה

2 כפות גדושות פפריקה חריפה

כפית מלאה כמון

כפית מלאה כורכום

כף מלאה מלח

שמן

צרור כוסברה

צרור פטרוזיליה

אופן הכנה:

שוטפים החומוס ממי ההשריה היטב.

לסיר רחב שוליים ועמוק שופכים שמן בכמות שמכסה את התחתית

מרתיחים השמן

פורסים הגמבות והבצל לרצועות. מכניסים לסיר. מביאים להזהבה.

מוסיפים השום והתבלינים. מערבבים היטב ופותחים התבלינים בשמן.

כשהשמן נהיה כולו אדום וחלק ולא נראה חולי יותר, מכניסים את החומוס.

מוסיפים מים כמעט כגובה הסיר. אני משאירה כ-6 ס"מ מפתח הסיר פנוי מנוזלים.

הסיבה לכמות המים הגדולה, החומוס שותה הרבה מים רק כך הוא מתרכך היטב.

מוסיפים 3 קורט מלח של 5 אצבעות . שימו לב! מרגע זה ועד הנגלה השניה של המים. (כן, אנחנו נציף את הגרגירים במים פעם נוספת בהמשך..) לא מוסיפים ולו עוד גרגר אחד של מלח... הסיבה, בסיכומו של דבר, הנוזלים מצטמצמים והופכים לרוטב והחומוס שותה את הרוטב הזה.. אז ככל שהמים מתאדים, נשאר הטעם ואם לא הקשבתם להזהרה לעיל והמשכתם להמליח.. אכלתם אותה! לא תרתי משמע... אלא אם כן, אתם מזוכיסטים וממש מתחשק לכם להנות מסימפטומים (ברשותכם אוסיף, לא עלינו) של לחץ דם גבוה..

ולענייננו. מרתיחים וממשיכים לבשל בדרגת רתיחה במשך 10 דקות.

לאחר מיכן מורידים לאש קטנה. כעבור 5 דקות מרימים את מכסה הסיר יופיע על גבי המים קצף. את הקצף הזה מקפים החוצה לכיור. ממשיכים לבשל עד שהמים הצטמצמו מעט כ- 4 ס"מ בערך מתחת לשכבת החומוס העליונה. לא באמת מודדים.. וגם לא קריטי אם אתם לא בטוחים בכמה. מספיק שהצטמצם בחלק העליון וע"י הוזזת הסיר טיפה תוכלו להבחין שהמים עוד ישנם. הסיבה, אתם לא רוצים שהסיר יגלוש... לכן מוסיפים הנגלה השניה רק כעת.. מכסים החומוסים שלנו עם מים הפעם מספיק רק כיסוי שלהם.

יופי, חפרתי, הלאה.

אז מביאים שוב לרתיחה, טועמים הנוזלים, משפרים מליחות שוב, לא יותר מידי.. אם אתם אומרים לעצמכם "מרגישים שיש מלח אבל צריך עוד.." לעצור!

מוסיפים עוד 5 כפות שמן וממשיכים לבשל על אש קטנה עד שהחומוס ספח את כל הנוזלים והותיר שכבה של רוטב עשיר וסמיך, והתרכך מאוד, ממש נעלם בפה. יאמ!

לסיום, מוסיפים כוסברה ופטרוזיליה קצוצה טרייה, מבשלים עוד רבע שעה ומכבים האש.

סה"כ זמן עבודה נע בין 4-5 שעות.

טעים פי אלף! ביום השני ובשלישי, אם נשאר.. זה כבר יתחסל עד הערב.