עוגיות אמסטרדם

מכירים את זה שאתם אוכלים משהו סופר מתוק וחייבים להרגע עם גלון מים אח'כ כדי לוודא שבלוטות הטעם שלכם זוכרות טעמים נוספים מהם??! אז זהו. שלא במתכון הזה!

ואגלה לכם וידוי ממש מוזר..

את העוגיה הזאת אכלתי בחושך, לא, אני לא פולניה עתיקה ולא נפל החשמל, אבל הילד, כן נרדם בסלון בשעת לילה מאוחרת, כי הוא בדיוק בשלב הזה שהדמיון מתחיל לעבוד שעות נוספות ואת הדרקון המרושע מלגו נינג'גו, רק אני מסתבר, יכולה להבריח. אילו רק ידע הקטן שאני מעזה להתרחק מאזור הדימדומים לטובת איזו עוגיה, אבל איזו עוגיההההה!!! אפילו השדים יחדלו מזממם לטובת הפסקת קוקי אצלי במטבח. למעשה, אני בטוחה שאני יכולה לשחד חצי עולם עם הדבר המטורף הזה!!! רגע, איפה היינו, אה כן. אני-עוגיה-חושך!

אז ככה: נתחיל בכך שנראה לי שאני הולכת לאמץ את כל הקטע הזה של לאכול בחשכה. משהו בחושים, הטעם, הריח, השמיעה, כל כך מתחדד, שאני יכולה לכתוב ספר שלם, על מה שהעוגיה הזאת, למשל, מעוללת.

והנה תקציר מסיפור אהבה של קוקי ושלי:

בביס הראשון, כשרק התחלנו את דרכנו יחד, היית מתוקה עדינה ורכה כזאת, אבל היה לך גם קטע אחר, הפוך, פריך וספק מלוח כזה, לא ברור מעט מרתיע, אבל גם כל כך מסקרן! אז נישארתי, מגלה לאט לאט, מביס לביס, עוד רבדים.. גלי לי מי את באמת יא עוגי!

בביס השני, הכל היה כבר ברור כשמש או בהתאם לשעת הלילה המאוחרת... ברור כאור הלבנה.

את מתוקה! מה מתוקה! מבושמת שוקולה, נעימה, קטיפתית, בקטע של..

ישנים כפיות אצלי או אצלך?

ואז! בביס השלישי והאחרון...

......

...

עד כה התקציר!

במתח?? מעוניינים לגלות את הסוף?

אז לכו תכינו בעצמכם ותגלו!

אני רק אציין פרט קטנטן, זה רישמי היא סוף- הדרך!

אופסי... ברח לי ספויילר :)

המתכון שלי לכמות של 15 עוגיות

כלים חשובים:

מיקסר

וו גיטרה

קרש חיתוך

כוסות מדידה

כפית מטבח סטנדרטית

כף מטבח סטנדרטית

נייר אפיה

מצרכים:

100 גרם חמאה

שקית סוכר וניל

ביצה לארג'

כוס קמח

2 כפות גדושות קקאו

1/2 כפית אבקת אפיה

1/2 כפית סודה לשתיה

100 גרם חבילת שוקולד מריר קצוץ

100 גרם חבילת שוקולד חלב קצוץ

1/2 כוס סוכר מולסה כהה דחוסה

פרלינים לבנים של שוקולד ורד הגליל

קורט קטנטן מלח

לפני שמתחילים הערה קטנה.

*את העיסה יש לערבל במיקסר עם וו גיטרה. בתמונות שהעלתי, אני מערבלת עם בלון הקצפה, אבל זה רק מפני שלא מצאתי את וו הגיטרה... עדיין יצאו מושלמות.. אבל תמיד עדיף כשמערבלים חמאה רכה וסוכר, להשתמש בוו גיטרה.

דוגמה לסוכר מולסה דחוס:

דוגמה לכף קקאו גדושה:

במיקסר עם וו גיטרה מערבלים במהירות בינונית: חמאה רכה לא מומסת רכה! עם סוכר מולסה ושקית וניל. כשהתערובת משתטחת על דפנות הקערה, לעצור המיקסר ועם מרית, לגרד מתחתית הקערה את העיסה שנדבקה ושוב לערבל עד לאיחוד.

לאחר שהעיסה התגבשה והתקבל גוון חום בהיר, מוסיפים הביצה ושוב מערבלים, עוצרים, מגרדים מהתחתית ומערבלים לאיחוד ומוודאים שלא פיספסנו חומר שלא התערבל או לא נטמע היטב בעיסה.

העיסה אחרי שעורבלה עם הביצה

מוסיפים פנימה תערובת הקמח: קקאו, קמח אבקות ומלח

מערבלים מעט רק עד שנתקבלה עיסה אחידה

איזה צבע!!!

מורידים מהמיקסר ושופכים פנימה תערובת השוקולד הקצוץ.

מקפלים טוב טוב לאיחוד ומצננים מעט במקרר.

בינתיים, מכינים תבנית עם נייר אפיה.

מחממים תנור ל-150 מעלות בתוכנית קלאסית, חום עליון תחתון

מוציאים העיסה מהמקרר, יוצרים כדורים בגודל בינוני קטן, משטחים מעט על כף היד פשוט פוחסים אותה מעט, מכניסים באמצע פרלין, לוחצים אותו מעט אל תוך העוגיה כאילו מקבעים אותו בתוכה אך שלא יבצבץ מחוצה לה..

סוגרים בצורת עיטוף עם הבצק שמסביב לפרלין.

לאחר שהחבאנו היטב הפרלין, מניחים העוגיה על נייר אפיה.

ככה ממשיכים עם כל העוגיות ומניחים בתבנית.

שומרים על מרווחים של 3 ס"מ בערך אחת מהשניה ומכניסים לתנור.

שלב אמצע ל-10 דק' בערך, עד שהעוגיה מאבדת את צורתה העגולה ומשטחת, אך עדיין שומרת על ביטנה קטנה, שם חבוי כמובן פרלין ההפתעה שלנו.

הכיפות תיכף יעלמו

מתחילות להשתטח אך שומרות על ביטנת הפרלין

כאשר נעלמו הכיפות והן השתטחו, יש לעקוב בעין אחר הסימנים הבאים:

כשהן נסדקות מעט בשוליים ונראות מבריקות, אך במגע זהיר בראש העוגיה, הן יבשות למגע ולא דביקות, או לחות, זה הזמן להוציאן.

סדוקות בשוליים יבשות בלמעלה וסופר רכות במרכזן.

כשנוציאן מהתנור, ניתן להן דקה באוויר החדר ולאחר מיכן ניגע בקצוות העוגיה שימו לב, לא להרים! רק לגעת.. יש לוודא, שהשוליים שלה, התגבשו והם יציבים למגע, בשונה כאמור מהחלק המרכזי שמאוד מאוד רך בשלב זה.

במידה והנכתב לעיל, טרם קרה, לא נורא, התנור עוד פועל. יש להחזירן לעוד 2 דק' ולחזור שוב על תהליך הבדיקה.

שימו לב. העוגיות יוצאות סופר רכות! ברמה שאם ננסה להרימן מן המגש עם צאתן מן התנור, הן יקרעו וזה בסדר גמור אגב! כי זה בול המרקם הרצוי, אז כדי שנוכל לשנע אותן ממקום למקום, צריך לצנן אותן היטב טרם התעסקות. אגב, יש כאלה שאוהבים לאכול אותן אז איז. ישר מהתנור, כשהעוגיה עוד רותחת, פשוט לצלול פנימה עם כפית ולזלול. גם אפשרי, אבל בעיני, היא לא פחות מאלוהית, דווקא, כשהיא מגיעה לטמפ' החדר. לצורך העניין, אני טעמתי מהן בכמה דרגות צינון ורק כשעברה כבר כשעה + אחרי שיצאו מהתנור, הן היו בול למידותיי.

כמה רכות ושלמות בעוגיה אחת!

לאחר שהן מצטננות מעט ובטוח להרימן מן תבנית האפיה, יש להעביר אותן אל תבנית רשת, כדי לאווררן עד צינון מוחלט. אחרת הן יתפסו לחות וזה יהרוס את מרקמן.

כי אפילו שהן רכות בטירוףףף יש להן קטע פריך, עדין עדין כזה בחלק החיצוני שלהן וזה בדיוק מה שהופך את העוגיה הזאת למושלמת, אז חבל לפספס..

רכות רכות.. תחליטו אתם. או לטרוף אותן ככה, או לתת להן לנוח. כך או כך, הן אמא-ל'ה!

היום שאחרי... שלמות!